204 אפנאן מסארוה סרור אצלי בתשע בבוקר", אמרה סוהאד . בתשע בבוקר התייצבתי בפתח ביתה . לפני שהספקתי לצלצל בפעמון היא כבר פתחה את הדלת, נעלה אותה מאחוריה ואמרה : "הנשים כבר מחכות . עדיף שלא נאחר" . סוהאד רצה בכיוון המכונית שלי והתיישבה במושב הקדמי . הלכתי מאחוריה, המומה מהמרץ וההתלהבות שלה להגיע אל ביתה של תנויר . תראי, לפני כמה ימים נפגשתי עם תנויר ועוד כמה נשים בבית הספר, בזמן שחילקו תעודות לילדים, ודיברנו על המצב שלנו בכפר - שהנשים כל הזמן בבית : לא יוצאות, לא לומדות, לא עובדות, וחשבנו שאולי כדאי להקים עמותה עבור הנשים, כי הן חייבות להתפתח ( יומן שדה, 21 בנובמבר 2007 ) . הגענו לביתה של תנויר . בסלון הגדול ישבו חמש נשים, את כולן הכרתי מהתוכניות שהתנהלו בכפר . חוריה, האינפורמנטית השנייה של המחקר, ישבה אתן . "תנויר לא כאן, היא תכף תבוא", לחשה לי סוהאד," אולי בעלה עדיין בבית, למעלה, בקומה השנייה" . הסתכלתי לעבר המדרגות המפותלות המובילות לקומה השנייה וראיתי את תנויר יורדת, לבושה בעַבַּאיַה ( שמלה רחבה ועבה ) אדומה וחיוך נסוך על פניה . היא התקדמה לעברנו, נישקה וחיבקה את כל הנשים, ואמרה : "אנ...
אל הספר