׳ספר לבן על יהדות הגולה׳

394 פרק חמישה עשר הלחץ הכלכלי-חברתי והזרות היהודית יביאו בהכרח, כך העריך, להתלקחות ניצוץ לבערה אנטישמית . הממשלות שתפקדו כבעלות ברית של היהודים, תתקשינה לעמוד בפני התרעלה שתופץ בעקבות הספר הלבן, וגילויי שנאת היהודים של ההמונים יגיעו למדרגה חדשה . ז׳בוטינסקי יצא נגד עיוורונם של החוגים המאמינים שרגיעה זמנית באנטישמיות מבשרת את היעלמותה . ביחס ל׳אותו עניין יהודי, הנקרא אנטישמיות [ . . . ] האקלים נשאר כמו שהוא, עוד מעט ומזג האוויר יהיה כרגיל ועוד גרוע מזה : ותפקיד עצום בקלקול מזג האוויר בגלות ישחק 49 ספרו של מקדונלד׳ . בלב ההבדל בין גישת הציונות הרשמית לזו של ז׳בוטינסקי טמונים אפוא נקודת מבט שונה ( מארץ ישראל לעומת מאירופה ) , שורשי התפיסה הציונית ( אליטיסטית או כלל יהודית ) , אך בעיקר המשקל השונה שניתן לאילוצי המציאות ולאפשרויות הפעולה בהתוויית יעדי המדיניות הציונית . ז׳בוטינסקי היה קשוב יותר לדינמיקה ההיסטורית המסוכנת במזרח אירופה ובמרכזה . יותר מכול האמין בכל לבו, למרות המציאות הקשה, כי הציפייה והיומרה הציונית לפתור את השאלה היהודית חייבות לעמוד בבסיס פעולתו כמנהיג, ולא אילוצים ומגבלות ...  אל הספר
מכון ז'בוטינסקי בישראל

מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב