394 פרק חמישה עשר הלחץ הכלכלי-חברתי והזרות היהודית יביאו בהכרח, כך העריך, להתלקחות ניצוץ לבערה אנטישמית . הממשלות שתפקדו כבעלות ברית של היהודים, תתקשינה לעמוד בפני התרעלה שתופץ בעקבות הספר הלבן, וגילויי שנאת היהודים של ההמונים יגיעו למדרגה חדשה . ז׳בוטינסקי יצא נגד עיוורונם של החוגים המאמינים שרגיעה זמנית באנטישמיות מבשרת את היעלמותה . ביחס ל׳אותו עניין יהודי, הנקרא אנטישמיות [ . . . ] האקלים נשאר כמו שהוא, עוד מעט ומזג האוויר יהיה כרגיל ועוד גרוע מזה : ותפקיד עצום בקלקול מזג האוויר בגלות ישחק 49 ספרו של מקדונלד׳ . בלב ההבדל בין גישת הציונות הרשמית לזו של ז׳בוטינסקי טמונים אפוא נקודת מבט שונה ( מארץ ישראל לעומת מאירופה ) , שורשי התפיסה הציונית ( אליטיסטית או כלל יהודית ) , אך בעיקר המשקל השונה שניתן לאילוצי המציאות ולאפשרויות הפעולה בהתוויית יעדי המדיניות הציונית . ז׳בוטינסקי היה קשוב יותר לדינמיקה ההיסטורית המסוכנת במזרח אירופה ובמרכזה . יותר מכול האמין בכל לבו, למרות המציאות הקשה, כי הציפייה והיומרה הציונית לפתור את השאלה היהודית חייבות לעמוד בבסיס פעולתו כמנהיג, ולא אילוצים ומגבלות ...
אל הספר