החשש מזיהוי הרוויזיוניזם עם הימין הרדיקלי־לאומני באירופה

345 מול האנטישמיות הנאצית ( 1933 - 1936 ) בבסיס תגובתו של ז׳בוטינסקי על האנטישמיות הנאצית היו גורמים רעיוניים והדרך שניתח את שנאת היהודים כתופעה . בלי להקל ראש בגורמי יסוד אלו נראה שיש לבחון את תגובתו גם בהקשר של ההאשמות האלה ועל רקע נקודת הרתיחה במאבק הפוליטי בתנועה הציונית ב- 1933 . כמנהיג של תנועה פוליטית גדולה המצויה בעיצומה של התמודדות טעונה על הנהגת התנועה הציונית היה על ז׳בוטינסקי להביא בחשבון, במידה רבה יותר מאשר בעשורים שקדמו לשנות השלושים, את ההשלכות הפוליטיות של פעולתו נוכח האירועים . צלה 72 של הביקורת הנוקבת שנמתחה עליו בעקבות ההסכם עם סלווינסקי היה ארוך . ז׳בוטינסקי לא היה יכול להתעלם מהצורך לשקול את המחיר הכבד אשר עלולה לגבות דרך פעולה המתבססת על קידום האינטרסים הציוניים מתוך שיתוף פעולה עם הממשל הנאצי . בזמן שהתנועה הרוויזיוניסטית גייסה את כוחותיה למאבק מכריע נגד תנועת העבודה על הנהגת הציונות הרחיק אותו צלו של הסכם סלווינסקי - ז׳בוטינסקי מדרך פעולה כזו . יריבי הרוויזיוניסטים האשימו אותם בנטיות פאשיסטיות, והיה זה אך טבעי שמנהיגי התנועה יגבירו את ביטויי ההסתייגות מהיטלר . ...  אל הספר