ז׳בוטינסקי וגרמניה לפני 1932

322 פרק שלושה עשר בין שנינו . והיא השפה הגרמנית, ימח שמה ושם יוצרה ושם כל המדברים בה . יותר אני לומדה ויותר קורא בה, ופחות אני מוכשר להשתמש בה בשיחה . אולי בעניינים גבוהים, מבמת הקונגרס, אוכל לדבר אשכנזית מבלי להשחיק את השומעים . אבל כשצריך להיכנס החנות ולקנות מעט בשר 3 חזיר, אז הנני האיש היותר אומלל שבכל עמנו הנבחר . 4 הכיר אתבמשך השנים רכש ז ׳ בוטינסקי את מיומנות הנאום גם בשפה הגרמנית, החשיבה המשפטית הגרמנית ואף תרגם קטעים מ פאוסט של גתה לעברית . עם זאת, יעקב שביט וליאת שטייר, שחקרו את יחסו לגרמניה, התקשו למצוא בכתביו 5 שעל פי עדותו רחש לתרבות הגרמנית . הם ציינו בצדקביטוי ל ׳ הערצה מסוימת ׳, כי היעדר אזכורים של הספרות ושל ההגות הגרמנית בכתביו הוא חֶסֶר ראוי לציון [ . . . ] ז׳ בוטינסקי, שהיה איש תרבות בעל אוריינטציה אירופית מובהקת, לא רחש חיבה יתרה לגרמניה ולתרבותה, לא ראה בה כמייצגת 6 הגבוהה של 'תרבות אירופה', והמעיט מאוד להתייחס אליה או לעסוק בה . ז׳בוטינסקי הכיר בחשיבותה של גרמניה ועקב אחרי התמודדותה עם הקשיים הכלכליים והפוליטיים לאחר מלחמת העולם הראשונה . בעקבות ניסיון ההפיכה הכוש...  אל הספר
מכון ז'בוטינסקי בישראל

מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב