ניסוח מחדש של הזיקה בין מצוקת היהודים לציונות מדינית

259 ציונות ואנטישמיות במלחמת העולם הראשונה ולאחריה האנטישמי הגובר על יהודי מזרח אירופה . ניתוח התבטאויותיו על תכנית נורדאו מעלה כי הוא היה קרוב יותר להנחות היסוד שעמדו בבסיסה, אולם אימץ דווקא את עמדת וייצמן בשאלת המשמעויות האופרטיביות העולות ממנה . בשלהי 1918 פרש ז׳בוטינסקי את תכניתו לשלטון זמני בריטי בארץ ישראל לפני ׳המועצה הארץ-ישראלית׳, ארגון שהוקם עם סיום המלחמה ובו נציגי היישובים היהודיים ברחבי הארץ, וכן נציגי מוסדות וארגונים ביישוב היהודי . הוא הסתייג בנאומו מעלייה חופשית ובלתי מבוקרת של יהודים לארץ ישראל . הוא דרש אמנם ששיקול הדעת בעניין אישור עליית היהודים יופקד בידיהם של החוגים הציוניים, אולם התנגד לעלייה המונית . להבדיל מווייצמן, שביטא במכתב פרטי את חששו מפגיעה של העולים שבחרו לעלות לארץ ישראל נוכח לחץ האירועים האנטישמיים במרקם האנושי-תרבותי של היישוב המתהווה, התמקד ז׳בוטינסקי בנאומו הפומבי בחשש מהמשבר הכלכלי שייווצר בעקבות עלייה המונית ממזרח אירופה . משבר כזה עלול, כך טען, למוטט את המשק ביישוב הצעיר ובעקבותיו 61 הוא הציג לפני שומעיו את השאלה : את מפעל ההתיישבות הציוני כולו ....  אל הספר