פרק עשירי: ציונות ואנטישמיות במלחמת העולם הראשונה ולאחריה

238 פרק עשירי דומני, את הרגשותי כלפי המלחמה אני זוכר היטב : מן הרגע הראשון, בכל נפשי ובכל מאדי קיוויתי והתפללתי למפלת רוסיה . אילו בי היה תלוי גורל המלחמה בשבועות האלה, כך הייתי מכריע : שלום מהיר במערב, בלי מנצח ובלי מנוצח – אבל קודם כל מפלת רוסיה . מסופקני אם יש עלי הצורך כאן להישבע, כי לא מתוך שנאת מולדתי הגשמית חפצתי בחורבן צבאיה : סברתי שאם תוּכּה רוסיה בשדה, תשתחרר מבפנים, אבל אם תנצח – משטר 3 העבדות ינצח . משמעות ניצחונה של רוסיה במלחמה היתה המשך המשטר הקיים וסתימת הגולל על התקוות לתיקון המשטר : ׳ההנחה שארצות מערב אירופה תאלצנה את רוסיה 4 הצטרפות האימפריה להעניק ליהודים שוויון זכויות נראית לי דמיונית ומגוחכת׳ . העות׳מאנית למלחמה חוללה תפנית בנקודת המבט של ז׳בוטינסקי . כעת הוא קיווה לניצחון מעצמות ההסכמה מאחר שהעריך כי התפוררותה של האימפריה העות׳מאנית, כחלק מתבוסת מעצמות הציר, תיצור תנאים טובים להגשמת הציונות . האיבה היהודית לרוסיה הצארית בגלל מדיניותה האנטי-יהודית הקשתה על היהודים לתמוך ברוסיה ובבעלות בריתה נגד מעצמות הציר, ובהן טורקיה, 5 ז׳בוטינסקי שבשלב זה התייחסה ליהודים שהתגו...  אל הספר