ייחודה של האנטישמיות הפולנית

226 פרק תשיעי ראשי הציונות בפולין . הרטגלס, שהכיר את ז ׳בוטינסקי, השיב לו במאמר שפרסם 54 גם יצחק גרינבוים חלק על ב ראזסוויט תחת הכותרת ׳התנגדות להתנגדות׳ . 55 ז׳בוטינסקי והדגיש כי פולין אינה ארץ משותפת ליהודים ולפולנים . בראשית 1911 פתח הפובליציסט הציוני וחבר הוועד האודסאי, משה קליינמן, בפולמוס ציבורי עם ז׳בוטינסקי בסוגיה הפולנית . טיעוניו מאפשרים לחדד את עמדתו של ז׳בוטינסקי ביחס לאנטישמיות . קליינמן ייצג עמדה ציונית קלאסית שבהקשרים אחרים היה יכול ז׳בוטינסקי לחתום עליה בשתי ידיו . הוא ביקש לבטא גישה מאוזנת שמתנגדת לכל פגיעה בזכויות היהודים, אך גם מסתייגת מיציאה נגד שאיפת הפולנים לעצמאות . קליינמן התנגד להצגת עמדות הפולנים כאילו הן מעידות על אנטישמיות : ׳כל זה אינו אנטישמיות, כי לא השנאה ליהודים היא המעוררת וגורמת למעשים אלה, אלא היראה מפניהם ורגש שמירת הקיום העצמי׳ . הוא טען כי בבסיס המאבק הלאומי הפולני עומדות סיבות אובייקטיביות הקשורות בנסיבות ההיסטוריות והכלכליות-חברתיות של המיעוט היהודי הגדול בפולין : ׳הפוליטיקה עוינת היהודים׳ בפולין לא התפתחה מתוך ׳אכזריות לב רע׳ או ׳השתדלות להעמיד...  אל הספר
מכון ז'בוטינסקי בישראל

מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב