פרק שמיני: לאומיות, יחסים בין עמים ודרכי תגובה על אנטישמיות

184 פרק שמיני בחשיבותו מרגע שהגזע היהודי הוגדר כבעל בסיס ביולוגי . הגישה האתנית-שיוכית העניקה לו גם ביטחון רב כשנדרש להתמודד, כפעיל וכמטיף ציוני, עם מגמות א-לאומיות ואנטי-לאומיות בקרב היהודים . תפיסת הלאומיות האורגנית ניזונה, ככל הנראה, מחסרונם של הממדים הלאומיים בחברה היהודית שביקש לשנות . ז׳בוטינסקי ביקש להפוך את הלאומיות היהודית לזרם המוביל בחברה היהודית, וראה ב׳גזע׳ מושג ביולוגי ממשי ומוצק . נגד המתבוללים היהודים שהעמיקו את היטמעותם בחברה הרוסית הכללית טען כי ׳הלאום ביסודו הוא גזע מסוים, או תערובת מסוימת של יסודות ידועים׳, ומכאן ש׳המבנה הטבעי-הפיזי האופייני 5 כלומר, המאפיינים לכל לאום מניח בהכרח את קיומו של מבנה נפשי אופייני׳ . הביולוגיים הם שעומדים בבסיס הדמות הלאומית, וזו שונה מדמותם של לאומים אחרים . מכאן גזר ז׳בוטינסקי כי ההתבוללות לא רק שאינה רצויה או ראויה, אלא שהיא בלתי אפשרית כי החברה הלא-יהודית מאופיינת אף היא ביסודות גזעיים- אתניים ייחודיים, ולכן אין ביכולתה לקבל אליה את היהודים . הלאומיות האורגנית והגזע נועדו לבדל את היהודים מסביבתם ולהפוך את 6 מכאן קצרה היתה זהותם הלאומ...  אל הספר