155 פולמוסים ספרותיים-ציבוריים בשנות הראקציה הביטחון של הרוסים בלאומיותם, ובמעמדה בהייררכיה של האימפריה הרוסית החולשת על מיעוטים רבים . השיח הרוסי לא נדרש לעסוק בסוגיה הלאומית כיוון שהיא היתה מובן מאליו שאיננו זקוק להוכחה : ׳מי ששבע מדייסה אינו מבקש דייסה׳ . ׳כפי שאדם בריא אינו מתעניין בבריאותו, בייחוד כשגם בלי זה יש לו די והותר דאגות אחרות : הביקתה לא הוסקה והשמים מזילים דמעה מבעד לגג׳ . אולם היהודים הצמידו ׳לתכונתו האופיינית הזאת של האדם הרוסי האינטליגנטי זנב אינסופי של פירושים מרחיקי לכת׳ . הם העדיפו לבחור באשליה ולא להתבונן בעין פקוחה במציאות כהווייתה . את הלוך-הרוח המותנה רק בשׂביעותם הלאומית של הרוסים-הגדולים, הפכנו כמעט למאפיין-היסוד של הרוסי . הקמנו רעש בכל מיני צורות ואופנים מסביב לכך שדווקא הרוסים, שלא כמו הגרמנים ושאר העמים הזרים, אינם מסוגלים ל׳זה׳, וזאת מפני שאופייני להם מלידה ומבטן איזשהו יסוד קיומי-יקומי שמלוּוה ברגשות חמים להפליא, המוקרנים לכל כיוון אפשרי ללא הבדל דת ומוצָא . וכמו תמיד, הפּנטנו את עצמנו ברעש הזה שלנו שהקמנו בעצמנו, וחלפנו בריצת ניצחון על פני עובדות מובה...
אל הספר