האם דוב האנטישמיות הרוסית יוצא ממאורתו?

150 פרק שישי כלפי היהודים . גם לאחר הדמוקרטיזציה הצפויה של הממלכה הרוסית יוסיף הלאום הרוסי להיות היסוד הדומיננטי באימפריה : אני מניח שיועיל ליהודים לראות את פני הלאום הגלויים של אותו חלק מן החברה הרוסית שהלכי הרוח הנפוצים בו הם חוקתיים ודמוקרטיים ; ועם זאת הפנים האלה הם פניו שלו שאותם הוא מעריך . ולחלופין, כלל לא יועיל להם להמשיך לשגות באשליה שרק אכזריות אנטישמית לבדה יכולה 33 ללבוש פּנים כאלה . אין קשר בין הרציונל הליברלי העומד בבסיס תמיכתם של המשכילים הרוסים בהענקת שוויון זכויות ליהודי האימפריה לבין הרגשות האנטי-יהודיים . הוא הבחין בשני ׳חוזים׳ נפרדים שהיהודים ביקשו לערוך עם הרוסים : החוזה במישור החוקי ייחתם, אך לא כך החוזה השני, שילוב מלא של היהודים במרקם החברתי והתרבותי של החיים ברוסיה, כיוון שאיננו עולה בקנה אחד עם הרגשות הלאומיים . למעשה אימץ סטרובה את המונח ׳א-שמי׳ ששילב ז׳בוטינסקי במאמרו להבהרת התחושות בציבור הרוסי . הפילושמיות שנאחזים בה היהודים היא מדומה, קבע, שכן רגש הסלידה מהיהודים רווח בקרב שכבות נרחבות של החברה הרוסית . על רקע זה עיקר המאמץ של המשכילים הרוסים הוא לדבוק בת...  אל הספר
מכון ז'בוטינסקי בישראל

מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב