תקרית צ׳יריקוב: על מקומם של היהודים בחברה ובתרבות הרוסית

143 פולמוסים ספרותיים-ציבוריים בשנות הראקציה התקרית היתה יכולה להישאר במעגל המצומצם של משתתפי ערב ההקראה ולשקוע בתהום הנשייה אלמלא שמע עליה ז׳בוטינסקי . השמועה על התקרית הגיעה לז׳בוטינסקי מפיו של ארנולד זיידמן, אחד מחברי מערכת ראזסוויט . ז׳בוטינסקי, שהכיר את חודוטוב מימיו כמבקר תרבות באודסה, נפגש עמו 13 הוא ייחס לסיפור חשיבות רבה ופרסמו בגיליון ושמע מפיו את פרטי האירוע . ראזסוויט הקרוב . באותו גיליון פרסם גם מאמר, ׳העריקים ובעליהם׳, שעסק במשכילים היהודים המתבוללים וביחסיהם עם הרוסים . המאמר עורר הדים והיה לראשון בסדרה של ארבעה מאמרים שהצטרפו לתגובה מסודרת ושיטתית של ז׳בוטינסקי, אשר פרש בה את תפיסת עולמו על המציאות היהודית ברוסיה 14 הן צ׳יריקוב והן ארבאז׳ין דאגו לפרסם את גרסאותיהם על הדברים של 1909 . שאמרו בדיון על מחזהו החדש של אש בעיתונות הרוסית והעברית, והבהירו 15 באופן שאיננו משתמע לשתי פנים כי הם מתנגדים נחרצות לכל מסר אנטישמי . ז׳בוטינסקי לא השתכנע מהמאמץ להקל ראש במשמעות האירוע . הוא סבר כי מה שעמד על הפרק היה בעל ערך רב מדי, כחלק מהמאבק בתוך האינטליגנציה היהודית בין מגמות של השת...  אל הספר