ועידת הלסינגפורס מנסחת תפיסה של ציונות כפולת פעולה

115 תכנית הלסינגפורס : ניסוח מחדש של הגדרות הציונות לז׳בוטינסקי היה ברור כי האנטישמיות איננה זקוקה לציונות כתואנה לפנייתה נגד היהודים . הוא שב והבהיר את האשליה הטמונה במשאת הנפש המתבוללת, בתפיסה שאם היהודים ינהגו בזהירות הנדרשת ויחניקו כל רגש לאומי, הם יזכו להשתלבות מלאה באירופה והשנאה המופנית אליהם תחלוף . הגורם שז׳בוטינסקי הציג כעומד בבסיס חוסר התוחלת של תקוות ההתבוללות לחיסול האנטישמיות הוא היסוד הלאומי האיתן של העם היהודי : ׳כל האידיאולוגיה בת אלפיים השנה של עמנו [ . . ] החזון הנוצץ של שיבת ציון, שבו ספוג כל אותו פולקלור לאומי- דתי ענקי של המנונים ומסורות׳ – אותה העם מקיים ושומר ׳ביראת כבוד כזאת, בעקשנות ובקרבנות כאלה׳ . החיוניות האתנית-לאומית זוהתה בטקסט הזה, 31 כסגולה המרכזית של המוני היהודים . אלה הפכו כמו בסיומו של מחזהו ׳נכר׳, בהדרגה לקהל היעד הפוליטי של המנהיג הציוני הצעיר . ז׳בוטינסקי היה משוכנע כי התמדתה של חיוניות זו לא תאפשר לחלום ההתבוללות להתממש, וסופו להתנפץ על קרקע דחייתם של היהודים בידי החברה הסובבת . כך התרחש בצרפת, ערש ההתבוללות היהודית, שקנו בה היהודים שוויון זכוי...  אל הספר