פרק טז : פולמוס רבנו תם ורבנו משולם : עיון מחודש 87 על דרך עקרון החזיק הוא [ = רבנו תם ] בכלל שאין להפקיע מנהג מחזקת כשרותו בגלל סתירה שנמצאה לו לכאורה במקור . ברם [ . . . ] רבינו משולם ורבינו אליהו מפאריש תפסו את השוואת המנהג עם המקורות בחינת דיון פתוח שתוצאותיו עשויות להוביל לכאן או לכאן [ . . . ] אם המשא ומתן ההלכי הוביל למסקנה שהמנהג אינו כשורה מוכנים היו לשנותו ובלבד לצאת ידי הנורמה הדתית המקורית שנתגלתה להם אגב העיון במקורות הראשונים [ . . . ] שלא נחלק אדם על סמכותם . לפנינו מעין נסיון של ׳רפורמה׳ היינו שיבה למקורות הדת האמתיים תוך ביטול ערכם המוחלט של דפוסי הנוהג המקובלים . המבנה של הוויכוח כפי שתיארו כץ מתקיים בדיונים נוספים בפולמוס זה . אולם נדמה שלצד המנהג ראה רבנו תם גם בספרות הגאונים והאגדה מסורות המשפיעות על הדרך שבה ראוי לפרש את התלמוד ואת מסורות ההלכה, זאת לעומת ר׳ משולם שראה בספרות התלמודית ובספרות הקאנונית הקודמת לתלמוד מקורות המתפרשים מתוך עצמם ושאינם נזקקים לפרשנות מאוחרת : מנהג, מדרש או מסורות המאוחרות לתלמוד גופו . הדוגמאות הבאות עשויות לחדד טענה זו . ב . ברכת נר ש...
אל הספר