7 רבנו תם 0 אורבך קבע : עיקר הקפדתו של רבנו תם נובע מתוך זה, שר׳ משולם ביטל מנהגים מקובלים והנהיג טעויות וקולות לנשים ולטפשים [ . . . ] קולותיו והיתריו של רבנו תם נגעו בעניינים של מאורע ומקרה, דברים שרוב הציבור אינו יכול לעמוד בהם, או שיש בהם חסרון כיס, היינו בשאלות שהועמדו על ידי תנאי החיים . פסקיו היו מכוונים לבעלי הוראה . ולעומת זאת עסק ר׳ משולם בשאלות פחות חשובות : ׳בדברים שאין בהם ממש׳, אבל דברים אלה היו בבחינת הלכות של פרהסיא, שלהן התרגלו פשוטי עם והפכו להיות סדרי ציבור, המאחדים את הציבור היהודי, ולא היתה כל סיבה לבטלם [ . . . ] רבנו תם נוטל לעצמו את סמכות ההבחנה בין מנהגי שטות ומנהגים שאין לסמוך עליהם, לבין מנהגים שהם תרבות טובה, ולא הכחיש את טענתו של ר׳ משולם שברצונו להטיל את מרותו על מקומות מרוחקים ממקום ישיבתו . ההכרה בצורך לרשות מרכזית, שסמכותה תוכר על ידי קהלות ישראל, עולה מבין שורות דבריו . הכרה זו היתה פרי תנאי התקופה, המגלה סימני התפרקות, שלא שמו להם לב במידה מספקת [ . . . ] ההסברים היו פסיכולוגיים כשיטת ווייס, חברתיים-דתיים אליבא דאורבך ואחרים, ודומה שאל כולם ניתן להפנו...
אל הספר