פרק יד : בין השפעה למחלוקת : רבנו תם ור׳ יוסף בכור שור 7 המגרש את אשתו, לאישה המתגרשת או לשם עירם, אזי יש לכתוב בגט הן את השם קביעה זו שונה הייתה ממנהג צרפת שעל פיו היה נהוג לכתוב בכל גט, הן את הכינוי . 7 ללא יוצא מן הכלל, את שם המגרש, המתגרשת ושם העיר, בליווי המשפט : וכל שום וחניכה דאית לי ולאבא ולאתריי וכל שום וחניכה דאית ליכי ולאבוייך ולאתרייך . שהוראתו היא, שכוונת הבעל כותב הגט היא לאיש ולאשתו המתגרשים על כל כינוייהם כמו גם לשם העיר על כל כינוייה . לטענת רבנו תם, אין בתוספת המשפט הנזכר כל תועלת הלכתית מכיוון שבפועל לא נרשמו הכינויים . לא זו אף זו : במקרה שלבני הזוג המתגרשים אין כינוי והם ידועים רק בשם שניתן להם, עלול לקום מערער שיטען שגט זה נכתב עבור גבר ואישה אחרים שהם בעלי כינויים נוספים . סיוע 8 לעמדתו מצא רבנו תם בנוסח גט המופיע בתלמוד : שלחו מתם איך פלוניתא בת פלוני קבילת גיטא מן ידא דאחא בר הידיא דמתקרי איה מרי . כינויו של המגרש – איה מרי – הופיע בתיאור זה במפורש ובהתאמה לדעת רבנו תם . מחילופי הדברים בעניין הנדון עולה בבירור שבפסיקתו שינה רבנו תם את מנהג צרפת 9 לא מפתיע אפוא ...
אל הספר