פרק ט : מכישלון הפרשנות ועד תקנת הנדוניה גם בכך יש רמז לכך שלאחר התקנה לא ראה רבנו תם בפרשנותו עיקר אלא בתקנתו . תקנת הנדוניה לרבנו תם נבחנה עד כה בפרק זה על רקע פרשנותו של רבנו תם לסוגיה, ועל כך אבקש להוסיף . את תקנתו פתח רבנו תם במשפט סתום משהו : ׳מטעם מקור הביטוי המלך וגדוליו רבותינו יושבי נרבונא אשר שמענו ומזקניהם נתבונן׳ ׳מטעם המלך וגדוליו׳ הוא בקריאתו של מלך נינוה לחדול מן החמס, ייתכן שלהקשר זה רמז רבנו תם ואת האלמן שמתה אשתו בסמוך לחופתם ראה רבנו תם כחמסן . אולם, עדיין רב הנגלה על הנסתר שהרי לא התברר מיהו המלך ומהי תרומתם של חכמי נרבונא . לאחרונה הצביע שמחה עמנואל על תשובה של ר׳ יצחק בן מרדכי שמתעדת מחכמי פרובנס בסוף המאה השלוש עשרה וראשית המאה הארבע עשרה, התנהלות פרובנסאלית הדומה לזו המתקבלת מתקנת רבנו תם, וכך כתב ר׳ יצחק בתשובה הדנה במקרה שבו מתה אישה סמוך לנישואיה : וכ״ש אם עשה בעלה של בת שמעון כתובה נצרית לאשתו שאם תמות בלא ולד יחזרו הנכסים, יתכן שיחזרו הנכסים לאשר שעבד עצמו בשטר נצרי שעשה [ = לנותני כתובת בת שמעון ולא לבעל ] [ . . . ] אך על כל פנים אין לאיש בעל העלמא שמתה כ...
אל הספר