כתובות מז ע״א – סוגיה ופירושה

פרק ט : מכישלון הפרשנות ועד תקנת הנדוניה נתארמלה או נתגרשה, בין מן הנשואין בין מן האירוסין – גובה את הכל ר״א ב״ע אומר : מן הנשואין – גובה את הכל, ומן האירוסין – בתולה גובה מאתים, ואלמנה מנה . על פי משנה זו אישה שהתאלמנה לאחר נישואיה זכאית לדעת הכול לכל הסכום שבעלה התחייב עבורה בכתובתה . לעומת זאת אם הבעל מת בין אירוסין לנישואין הרי שלדעת ר׳ אלעזר בן עזריה אין היא זכאית אלא לסכום הכתובה המינימלי, זה שנקבע בידי חכמים בעוד שלדעת תנא קמא דין המאורסת זהה לדין הנשואה ושתיהן גובות את מלוא הכתובה שהבעל המת התחייב עבורה . כאמור מחלוקת התנאים בברייתא מתייחסת על פי רש״י למצב של אירוסין, כאשר לדעת ר׳ נתן זכה הבעל בכל מה שהתחייב אבי הארוסה שמתה כנדוניה . עמדת ר׳ נתן תואמת היטב, כך על פי הצעת התלמוד, את דעת תנא קמא שבמשנה שקבע שאישה זכאית למלוא כתובתה בעת שהארוס שלה נפטר . אירוסין [ = קידושין ] על פי הצעה תלמודית זו, מזכים ומחייבים את שני הצדדים בכל המיועד להם, לו הנישואין היו מתממשים . לעומת עמדה זו עומדת עמדה שאינה רואה באירוסין גורם המחייב בכול . כך לדעת התנא קמא של הברייתא לא זכה הארוס בנדוניית ...  אל הספר