פרק ג : התלמוד הירושלמי מכלל לאו נשמע גם הן : התלמוד הירושלמי הוא בעל משמעות הלכתית במקום ׳שאין מכחיש תלמוד שלנו׳, ׳שאינו סותר תלמוד שלנו׳ . לעומת זאת כאשר מתגלה סתירה הרי שהתלמוד הארץ ישראלי מאבד את מעמדו וכפי שביטא זאת רבנו תם בהזדמנות נוספת : על פי שאילתו עשה תלמוד ירושלמי עיקר ותלמוד שלנו טפלה [ . . . ] וזאת לא תהיה, שבמקום שתלמוד ירושלמי חולק על שלנו דחינן ליה ומדחי . יקום דבר, על פי ארבעה עדים המתנבאים כולם בתשובות נפרדות ובסגנון אחד ומפתיעים הם על כן הדברים הבאים שאף הם מקולמוסו של רבנו תם יצאו : אם אינך מאמין לדברי הקדמונים ומנהגינו, [ ב ] בבלי אל תאמין כמו כן שהרי מצינו שחכמי התלמוד בחרו להם תלמוד ירושלמי כדאמרינן ר׳ זירא הוה יתיב ק׳ תעניתא דלישתכח מיניה תלמודא דבבלאי [ . . . ] ותו אמרינן אין שלום מן הצר זה תלמוד של בבל ותו אמרינן במחשכים הושיבני זה תלמוד של בבל, ור׳ ירמיה דקרי ליה בבלאי טפשאי ותו אמרינן אוירא דא״י מחכים אלא מנהגינו תורה היא ומנהגינו בבבל ע״פ חכמי ארץ ישראל שהם עיקר הוראה ולפיכך יש לנו לסמוך על גאונינו ועל רבנן סבוראי . כיוונה של הרוח הנושבת מקטע זה שונה בעליל...
אל הספר