רבנו תם כהכללה, בתחומי היצירה התלמודית, שבהם עוסק ספר זה, אנו יכולים לחלק את אף מרבית החיבורים בין אלו העוסקים בפרשנות ואלו העוסקים בפסיקת הלכה . בין אלו שעיקר מגמתם ועניינם הוא ההלכה, ניתן לזהות מגמות שונות . כך חיבורים כדוגמת ספר ראבי״ה או אור-זרוע האשכנזיים נוהגים להציג מסורות הלכתיות זו לצד זו גם כשהן חולקות אלו על אלו, בעוד שאחרים, והמוכר שבהם הוא הרמב״ם ב׳משנה תורה׳, חותרים להצגת עמדה אחת ויחידה, היא היא ההלכה כפי שעלתה לאותו מחבר מעיונו . אולם, העובדה שמחבר כלשהו התכוון להפיק ספר בעל אוריינטציה הלכתית אינה מחייבת את קוראיו ולומדיו של הספר שהרי הללו עשויים לחפש ואף למצוא בו דברים אחרים . דוגמה בולטת לתהליך שכזה הוא ספר ׳משנה תורה׳ לרמב״ם שנועד בידי מחברו להיות ספר הלכה מובהק . לאורך הדורות ועד ימינו ממש, מחפשים רבים מלומדיו את דרך קריאת הרמב״ם והבנתו את סוגיות התלמוד, ובמילים אחרות את הצד הפרשני שבספר, תוך שהזניחו את הפן היישומי-הלכתי של החיבור . כך הפך ספר שנועד, על פי הצהרות מחברו, להחליש את כוח התלמוד ולצמצם את העיון בו, תהליך דומה עבר על ספר למנוף של ממש בלמדנות וביצירה הפרשנ...
אל הספר