217 פרק ה : התגבשות התודעה הציונית הדתית הכולל של המדינה הצעירה, שמיסדה את החילון ששרר בתקופת היישוב . אנשי הפועל המזרחי בארץ ישראל עסקו יותר בעשייה הפוליטית, התנועתית והפרקטית בעוד אנשי המזרחי נדחקו לשולי העשייה במובן מסוים . נציגיהם האלקטורליים הלכו ופחתו . אפשר שזו הסיבה ללשונם החריפה ולתסכולם הכפול . מכל מקום ביטויי המאבק והחרדה משותפים לשני הזרמים של הציונות הדתית, שהתאחדו בארץ בשנת 1956 . הביקורת על השלטון של המדינה הצעירה ועל תנועת העבודה על אגפיה המשיכה את הביקורת הציונית הדתית בתקופת היישוב . מבחינת הציוני הדתי ארץ ישראל, ולאחר מכן מדינת ישראל, נתפסו כתחליף לדת . אולם בעוד את ההתעוררות הלאומית אפשר היה מבחינתם להסביר במינוח טבעי, הקמת המדינה היא אירוע שאיננו מאפשר את הסד הנטורליסטי . אף על פי כן לא נענתה המדינה הצעירה לדפוסי החשיבה של הדתי הלאומי . תחושת התסכול והרדיפה של הדתי הלאומי התמקדה בעיקר בשלטון של תנועת העבודה . הערכים הסוציאליסטיים נתפסו כמאיימים על הדתיות . החרדה הייתה גדולה יותר ממדינאים כמו בן גוריון, שנתפסו כבאים לתקן את הדת או ליצור תחליפים לה, מאשר מכאלה שלא הת...
אל הספר