השיח

208 מרוממות לחרדה הסתנוורו לחלוטין מהאישיות האינטלקטואלית של בן גוריון, וחששו מדעותיו בתחומי הרוח . את התקדשות התנ"ך בהגותו של בן גוריון פירשו כבאה על חשבון התורה שבעל פה, ולמעשה ההלכה . הם עמדו בפני תופעת החילון של המדינה הצעירה, ודרשו את רעיונותיו של המנהיג הדגול כמניעים אותה . הם היו צריכים לציין במפורש שלא היו ממעריציו העיוורים . לעיתים נתלו ברליגיוזיות של הרצל כדי להוקיע את 301 השיח הציבורי הרוחני במדינה הצעירה ההצהרות הנטועות בחילון לפי פרשנותם . היה חשוב בעיניהם . אריה ליב גלמן כתב נגד מכתבו של בן גוריון "התנ"ך זורח באור עצמו", שנכתב ליצחק דמיאל-שווייגר ( 1892 - 1972 ) , סופר ומחנך שהתקרב ליהדות בערוב ימיו . במכתב זה הציג בן גוריון את העמדה האופיינית לספרות הפנומנולוגית הדתית, שהתנ"ך איננו טקסט על אלוהים, אלא טקסט שמביע את האופן שבו חווּ בני אדם את האלוהים . הוא הסתייע בגישתו של הרמב"ם, שמרחיקה את האדם בדרכים לא מעטות מעמידה ישירה לפני האל . במיוחד התכוון לשלילת התארים במורה הנבוכים . גלמן פירש את דברי בן גוריון כפרשנות נטורליסטית לתנ"ך, וכמערערים על הרֵאליות של האירועים המקראיי...  אל הספר