ניצול התסכול

196 מרוממות לחרדה המזרחי ניצל את החרדה של הציונות הדתית כדי להשיג את מטרותיו הפוליטיות, דהיינו לתמוך באיחוד . שתי דרכים עומדות בפני הפועל המזרחי : ( א ) "רעיון שאינו מכיר בהפרדה בין הדת והשאלה הסוציאלית" . ( ב ) "תנועה עממית דתית המבטאה את הלכי הרוח של הרחוב הדתי וכל יהודי דתי יכול למצוא את מקומו בה" . מבחינה מסוימת יש כאן מאבק קיומי של הפועל המזרחי . הדרך הראשונה דבקה באידאולוגיה המיוחדת שלו, ובכוונה לתת ביטוי פוליטי לערכי הסוציאליזם הדתי . הדרך השנייה מאמצת למעשה את האידאולוגיה של המזרחי, דהיינו המאבק על הפרהסיה של המדינה, מאבק שהוא אינטרס של היהדות הדתית על כל פלגיה . השאלה היא כמובן שאלה של דגש . הרי אין ספק שהפועל המזרחי מעוניין בפרהסיה דתית, אולם אונא סבר שמגמה זו היא משנית למאבק על ערכי הסוציאליזם הדתי . אונא טען : עצם המלחמה לרשימה המאוחדת היא ביטוי הרצון לכוון את הפועל המזרחי בדרך השניה, והדגשת הצד הטכסיסי היא במדה גדולה הסואה . על כן טענת המצדדים היא טענה של טכסיס : היהדות הדתית צריכה ללכד את כחה במדה המכסימלית כדי שתוכל להעביר את דעתה על שאלות הדת במדינה בכנסת הראשונה . הסיס...  אל הספר