גישתו של ליבוביץ כאתגר חיצוני מסוכן – גישת הרב נריה

128 מרוממות לחרדה של הבעיה, ומעולם לא הביאה לפני המדינה [ . . . ] שום תוכנית קונקרטית של 144 ניהול המדינה והמשק בשבת על פי התורה . ליבוביץ דחה על הסף את הטיעון האפשרי שאין טעם לעסוק בסוגיות אלו כיוון שהרוב החילוני ממילא לא יקבל על עצמו תוכנית שכזו, המבוססת על המחויבות הדתית . לטענתו הסכמתו או אי-הסכמתו של הרוב החילוני איננה רלוונטית, כיוון שמדובר בבעיה דתית של הציבור הדתי עצמו ובתוכנית שיש לה חשיבות מבחינה פנימית, גם 145 אם יישומה בלתי אפשרי מבחינת יחסי הכוחות הפוליטיים . בהתייחסו למידת האקטואליות של הלכות שבת למציאות החדשה חזר ליבוביץ במדויק על דבריו כפי שהוצגו בשנים קודמות : מדובר בהלכות שבת שהתגבשו בתנאֵי מציאות שונים מן היסוד ושבה תפקידי האזרח וחובותיו למדינה לא היו רלוונטיים . בהתבסס על הדוגמה של עבודת בית המקדש הזכיר ליבוביץ, שאיסורי שבת לא חלו עליה כיוון שמדובר בעבודת "עם ישראל, ולא עבודת אדם מישראל לצרכיו האישיים" . לטענתו ראוי לדון ברצינות בשאלה "אם אין לייחד לעבודת ישראל שבתפקידים ובשירותים ההכרחיים של המדינה בימינו אותו מקום בהלכה שניתן לעבודת 146 בסיכומם של דברים קרא ליבובי...  אל הספר