41 פרק ב : סוגיות דת ומדינה נבע ממכלול של נסיבות היסטוריות שהתקיימו במעבר מיישוב למדינה ובשנותיה 18 הראשונות של המדינה . נראה כי תיאור ההתנגדות הנחרצת ובעלת האופי האידאולוגי של נציגי הציונות הדתית, המאפיין חלק מההתייחסויות לסוגיה, נשען על הדיונים הפומביים מעל בימת הכנסת, ובמיוחד על הצהרת הסיכום של החזית הדתית שהציונות הדתית הייתה חלק ממנה . להלן נבהיר שמבחינת הדיונים הפנימיים בתנועה ואפילו מאותם דיונים בכנסת עולה, שהממד האידאולוגי וההתנגדות לקבלת חוקה לא היו חד-משמעיים ונחרצים כמו שמקובל ונפוץ לחשוב . בישיבת סיעת הפועל המזרחי כחודשיים לאחר הבחירות לאספה המכוננת בתחילת 1949 טען זרח ורהפטיג "שיש אפשרות להגיע ליסודות מוסכמים בחוקה", והציע לדבר עם מפא"י על הקמת ועדה משותפת "למחשבה על היסודות" . משה שפירא, מנהיג הפועל המזרחי, התנגד לחוקה בכתב, מחשש "שבמצב זה לא נוכל להעביר 19 כעבור חודשיים, בישיבת הוועד הפועל שלכל דרישה מלבד שבת כיום מנוחה" . המפלגה, העריך זרח ורהפטיג שהחוקה שתתקבל תהיה חילונית, ולמרות זאת הציע "לא לדחות לגמרי את הדיון על החוקה אלא להעמיד את השאלה כך : אם אתם מסכימים לחוקה ...
אל הספר