264 קאתלין כץ - כי בטח היא עזרה לכולם . - כן . האחד הלך, השני בא . האחד הלך, השני בא, אז אמרתי לבן שלי, "בוא'נה בני", אני אומרת, כי הבן שלי הוא נשיא הצוענים של מחוז פייר ( Fejer ) , אני אומרת, "בני ! אני כבר הפה שלי חרב", אני אומרת, "מרוב דיבורים", אבל היה לנו כל כך חם, שכמעט נצלינו . נו, מה שראינו שם, זה נורא ! - בעלה : כי את הצוענים יחד עם היהודים [ … ] - כן . - בעלה : [ … ] אמר לו : "לך להתרחץ ! אז הנה הם נכנסו, הזרימו עליהם את הגז [ … ] ״ - אני לא רוצה לשקר, את הדלת לתאי הגזים לא פתחו . את זה לא הראו לי . - בעלה : את זה היא לא ראתה . - רק מעל לזה יש, היה קרון רכבת . זה קרון כזה להובלת בהמות, כן ? שבתוכה העבירו את הצוענים ואת היהודים . נו, שם עוד היה הקש שעליו שכבו האומללים . הנעליים, הבגדים, שם עוד הכול היה בפנים . אני, כשראיתי את זה, חשבתי שאני לא אצא משם חיה . אני אומרת, "בני הקטן, תראה, אחרי חמישים שנה", אני אומרת, "הקש, והנעליים עוד כאן . " "מאמא, הוא אומר, אני לא הולך [ לשם ] " . והוא מצא את השלט שהייתה עליו רשימת השמות . כבודה יודעת ? הוא אומר, "אימא, איך קראו לסבא ? " "הא, א...
אל הספר