248 קאתלין כץ ומקצוע העבודה הסוציאלית, שהיה חדש במדינה המשתחררת ממשטר סוגר וסגור ומנותקת מהעולם המערבי . ב – 1993 השתתפתי בכנס בין – לאומי בעבודה סוציאלית בעיר דברצן ( Debrecen ) , ושם גיליתי שכל סוגיה שהועלתה באשר לבעיות הסוציאליות בהונגריה הובילה אל הצוענים . בסיום הכנס הצטרפתי לסיור במוסדות לילדים שהוצאו מבתיהם . במוסדות אלה, האחראים לגידול הילדים ולחינוכם מרגע הולדתם ועד גיל שמונה – עשרה, היו הילדים ברובם המכריע צוענים . ילדים אלה נלקחו ממשפחותיהם בין השאר משיקולים כלכליים, אם בשל אבטלת ההורים אם בשל תנאי מגורים שהוגדרו בלתי נאותים . גם התנאים במוסדות שראיתי היו בלתי נאותים . אחד המשתתפים בסיור שאל את מנהל המוסד למתבגרים עד גיל שמונה – עשרה מה יעשו הנערים והנערות לאחר שיעזבו את המוסד . "מה יעשו ? הם יהיו עבריינים וזונות . זה אצלם בדם, הרי הם כולם צוענים", הייתה התשובה . ניסיון זה פקח את עיניי גם לכתובות הקיר האנטי – צועניות ולמצוקה החברתית של הקהילה הצוענית בהונגריה . עם חזרתי הביתה התעורר בי רצון עז להירתם לעזרתם ולחקור . הנושא עדיין לא היה ברור לי, אבל ידעתי שהאוכלוסייה הנחקרת תה...
אל הספר