141 זיכרון מודחק חנק, מחלה וזיכרון שני חולי האסתמה הם הדוד רודי והדוד אנטי, הנתקפים לעתים קוצר נשימה ומרגישים איום מתמשך על חייהם . שניהם נעזרים ותלויים באמצעים להקלת הנשימה : הדוד רודי במְכל החמצן, הדוד אנטי במשאף . ואולם למרות שותפות גורל זו, היחס של כל אחד מהם למחלה ולחיים שונה מאוד . הדוד רודי עסוק בנשימתו הקשה, בבעיות החולי, הוא מתרכז במצבו הפיזי המעיק ואף מחצין אותו : רוב הזמן הוא במיטה, מבקש טיפול ותשומת לב בחרדתו להישאר לבד, מעשן ומעשן ומעשן - ומגביר את סבלו הפיזי . עיסוק זה דומה לבכי המשמש לעתים מחסום מפני הזכירה הקשה בעוצרו את שטף הסיפור . נראה שעיסוקו הרב של הדוד רודי במחלתו וטיפוח מידת הסבל הפיזי בקפדנות, משמשים להקלת סבלו הנפשי הנובע מעצם הזכירה . לעתים סבל פיזי עשוי לשמש משכך כאב נפשי . לעומתו, יחסו של הדוד אנטי אל מחלתו עוינת ולוחמנית . הוא מלא חיוּת, למרות חולשתו הפיזית . הפגישה הפתאומית שלו עם הזיכרון הטראומטי מביאה את גופו להתקומם, אבל לא אדם כמוהו ייתן למחלה להנחות אותו ! אגב שיעול וחנק הוא מתיישב בכיסא ומורה לי באצבעו לשבת מולו, מוכן לריאיון . בסימני ידיים, ללא יכול...
אל הספר