24 קאתלין כץ ברגעי החסד הקצרים ולהתנער מכובד הצער . עמדה מעין זו משתקפת בטקס סיום תקופת האבל על המתים, כפי שהונצח בסרט 11 באחת הסצנות דוקומנטרי של הבמאי מיקלוש יאנצ'ו ( Jancsó ) . בסרט מתוארים טקס הפרֵדה מהאבל, בקשת מחילה מהמת על שבתום שנה משליכים את בגדי האבלות השחורים ואת שיירי הצער והעצב וחוזרים לצבע, למוזיקה ולריקוד מלאי החיים . במהלך הטקס הולכת קבוצת האבלים אל הנהר, וחבריה משליכים את המטפחות השחורות מלאות הדמעות אל הזרם כשהם קוראים : "מי הדנובה, שאו הרחק מאתנו את העצבות, את האומללות ! " התרחשות זו מזכירה מאוד את טקס ה"תשליך" היהודי, אך בעת שבתשליך נפטרים מהחטאים, בתשליך הצועני נפטרים מהכאב ומהצער . המתים יחכו מפויסים בסבלנות, עד שניפגש שוב בעולם זה או אחר, ובינתיים - נשמח . היצמדותם של הצוענים אל ההווה היא מעין מצב ביניים, שרק בו אפשר אולי לחיות את החיים בלא מועקה ובלי קושי בלתי נסבל . למרות היעדר הזיכרון ההיסטורי, ידוע כיום בבירור שמוצא הצוענים מצפון הודו, והראיה לכך היא שפתם, שמקורה בסנסקריט, 12 הצוענים שמרו לא רק והיא נשמרה בדיאלקטים שונים עד היום . על שפתם בפזורותיהם השונות, א...
אל הספר