סיכום

288 ציוני המקום המיתיים-ארכיטיפאליים שימשו את סיון בתחילת דרכו הפואטית בחבורת לקראת , בראשית שנות החמישים, לצורך גיבושה של זהות מקומית, עברית-כנענית, חד-ממדית, מלאת פאתוס צעקני ורוווית שכרון נעורים וארוטיקה מוחצנת . אריה סיון אימץ אז את הפואטיקה של נתן אלתרמן על קרבה ועל כרעיה, ובמקביל גם הושפע מן הריתמוס, הלשון והנושאים שאפיינו את סגנונו המיוחד של מייסד האסכולה הכנענית בספרות הישראלית, המשורר יונתן רטוש . הנה כי כן, ספרי עשה שימוש בהיבטיו השונים של מושג המיתוס ( Myth ) , ולצִִדו גם במאפייני הפואטיקה הכנענית, כדי לחשוף את הזהות המקומית, האישית והלאומית, כפי שעוצבה בראשית דרכו הספרותית של סיון, בשירה ובסיפורת . 231 לעומת זאת, ציוני המקום הקונקרטיים, בשירתו המאוחרת, הבשלה, של אריה סיון — ששינתה פניה בראשית שנות השישים, חילופי 'גנוטייפ' בלשונו של שקד, זנחה את הפואטיקה הסימבוליסטית הרוסית ונגזרותיה, ונטתה אחר המודוס הפרוזאי-אירוני, מבית מדרשה של השירה האנגלו אמריקאית — שימשו את המשורר לצורך גיבושה של זהות מקומית מסוג שונה ; זהות עברית-יהודית מאופקת, דינאמית, רפלקסיבית ומורכבת מקודמתה . זהו...  אל הספר