139 ( מות הילד ) , האכזבות ורגשי האשם בתחום הארוטי ( האישה שניסתה להישען עליו ) , מצד שני . שם, על חוף ימה של תל-אביב וברחובות שלצדו, מסומנים מעגלי שייכותו האישיים והקולקטיביים של המשורר, שכן, שמות הרחובות בשיר קשורים גם במקרא, בהיסטוריה ובגיאוגרפיה של עם-ישראל וארץ-ישראל . כאמור, משיכתו של המשורר אל עברה של תל-אביב איננה מוגבלת לתחומי הביוגרפיה הפרטית שלו . בשיר "תל-אביב, תרע"ז" ( אישרורים , ,1981 עמ' 13 ) מפליג סיון, ככותרת השיר, עד לשנת גירושם של תושבי תל-אביב מעירם . עובדת היות האירוע ההיסטורי רחוק למדי מזמנו של המשורר מקלה עליו, מן הסתם, את ההפלגה אל מחוזות הדמיון, אך בה בעת ניכר כי בתמונות שהשיר מעמיד יש משום השלכה מעולמו החווייתי של סיון כילד . במקביל, ניתן לזהות בשיר את עקבות המיתוס המוכר על אודות העיר העברית הראשונה, שכידוע 'צמחה מן החולות', ואל החולות הללו המשורר מחזיר אותה . בְּנִיסָן ה'תרע"ז הָלְכָה תֵּל-אָבִיב בַּגּוֹלָה . מַה הָיָה בְּתֵל-אָבִיב אָז שֶׁיֵּלֵךְ בַּגּוֹלָה ? שְׁלֹשָה-עָשָׂר, אוּלַי שְׁלֹשִים בָּתִּים שֶׁחֲלָלָם בָּהִיר, כְּמוֹ הַבְּקָרִים שֶׁבָּאוּ אֶל הָעִ...
אל הספר