אחרית דבר: על ג'ון בורוז, פנתאיזם ואקולוגיה

ג'ון בורוז ( מימין ) , ג'ון מיוּר ( משמאל ) , ביום הולדתו השבעים וחמישה של בורוז, 1912 . באדיבות ספריית הקונגרס, וושינגטון די סי, ארצות הברית [ 63 ] במענה להזמנתו בידי כומר כותב ג'ון בורוז ב- 1908 מעין תצהיר פואטי וחף מיוהרה על ההבדל בין דרשות והטפות הדת לבין חקר הטבע ובתוכו גם האדם . לכל אורך החיבור הוא נמנע לחלוטין מן המילה אלוהים, כחושש לגעת באש . אמנם הוא מכנה את הכוח העליון בכינויים נצחי ואינסופי, המקובלים כשמות האל גם בקרב נוצרים מאמינים, אך ברור לקורא שאין מדובר באלוהי הדת . זהותו של בורוז כאתאיסט התגבשה בהדרגה, וכך גם נטייתו לפנתאיזם, כלומר לזיהוי האל והטבע כישות אחת . כך ב- 1900 , בחיבורו The Light of Day הוא כותב : לאור האסטרונומיה המודרנית אתה מוצא את עצמך מחפש לשווא את אלוהי אבותיך, אותו אדם מועצם ג ' ו ן ב ו ר ו ז [ 64 ] ששלט בעולם העתיק . במקומו יש לנו כוח אינסופי ונצחי שמתבטא ביקום הנראה לעין, ושלגבי דידו אין האדם נעלה או פחוּת מכל יצור אחר . ב- 1920 , בחיבורו "אלוהי הפנתאיזם" ( ראו לעיל ) הוא כבר מפורש יותר : [ . . . ] כשאנחנו מכנים את הכוח שמאחורי כל הדברים "אלוהים", ע...  אל הספר