צ'יף אינדיאני 125 האח בּרֵייס ומשפחתו הגיעו מפרֵירי דו שְיֶין . אילו סיפורי תלאות ! נסעו שש מאות מייל בעיצומו של החורף, חשופים לפגעי מזג האוויר . תודה לאל, עתה היו עִמנו . בגדיהם קרועים, ילדיהם עוטים סמרטוטים ! הם ציפו למצוא מזון ומחסה אצלנו ולא הביאו עִמם דבר . השבח לאל, בדי עמל הצלחנו כולנו לא לגווע מרעב . האינדיאנים רצו שנבקר במקומות נוספים ונקים גם שם בסיסים . הארץ כולה הייתה בשלה לבשורה . חשבנו שהטוב ביותר יהיה אם האח ספייטס ואני נפליג לסנט פיטרס ונביא אספקה . לאחר ארבעה ימי נסיעה הגענו בעיצומן של הכנות למלחמה מתוכננת של הסוּ . ערב היציאה לקרב, הם רצו להרוג כמה שיותר מבני האוג'יבווה . ביקשתי מהאח ספייטס ללוות אותי חזרה דרך היבשה כדי להודיע לאינדיאנים על כוונת הסוּ . הוא אמר : "הסיכון לעבור שם ערב המלחמה גדול מדי . " אבל אשתי ואחותה וכל שאר בני עמי המסכנים היו עלולים להירצח באופן ברברי . לאחר ניסיונות כושלים לשכנע מישהו לצאת עמי, החלטתי לצאת לבד . שמתי מבטחי באלוהי המלחמות, הייתי משוכנע שבעזרתו אוכל למנוע מהלוחמים צמאי הדם להכתים את ידיהם בדם בני עמי . יצאתי לדרך ; הלכתי אל כפרו של...
אל הספר