ג'ורג' קופוויי 12 בשמי המערב אני זוכר את ביתי הישן ; לבי מתגעגע אל אהוביי מימים אחרים והדמעות שוטפות כגשמי הקיץ . כמה הולם לִבו של הנודד, עולה הרגל, לאחר שנות היעדרות ארוכות, וכיצד דומעות עיניו שעה שהוא זוכה לראות את גבעות הולדתו ונזכר בזמנים בהם נשק את שפתי אמו, או אחותו, הקרות עתה במותן . אם אוסיף לחיות, עוד אדע הנאה כאובה זאת . "ברוך האל, שעד הנה עזרני" . קַה-גֶה-גַ-גַה-בּאוֹ, המתקרא ג'ורג' קופוויי יולי 1847
אל הספר