258 | הנזירות הקתולית הלטינית בארץ - ישראל / משה מעוז ב- 1835 מנה המסדר שמונה-עשרה נזירות שהקדישו עצמן לסיוע לחולים ולנזקקים וכן לחינוך ילדים . תקנון המסדר אושר בעת ההיא אך זכה להכרה אפיפיורית רשמית רק ב- 31 במארס ,1862 לאחר יותר מעשרים שנות פעילות 710 בשנות הארבעים עקרה דה-ויאלאר למרסיי, לאחר להשגת ההכרה הנכספת . שנטשה בלית ברירה את אתר המסדר המקורי ואת הנזירות בחוסר כל, שם ייסדה את המנזר-האב בסיוע הבישוף אוג'ין דה-מזנו ( Eugène de Mazenod ) , מייסד מסדר האובלטיות של מרים הבתולה, והחלה לבנות את המסדר מחדש . עד מותה ייסדה דה-ויאלאר ארבעים מנזרים ומוסדות באירופה, באסיה ובאפריקה, פעלה להקמת מנזרים ומוסדות הומניטריים, בעיקר בתי חולים ובתי 711 ספר, באלג'יריה, בתוניסיה, ביוון, במלטה, במדינות הבלקן ובארץ-ישראל . דה-ויאלאר הלכה לעולמה ב- 24 באוגוסט 1856 במרסיי . האפיפיור פיוס האחד- עשר הכריז עליה נערצת ומכובדת ב- 19 במארס 1935 בהוקרה ובהערכה על פעילותה, והאפיפיור פיוס השנים-עשר הכריז עליה מבורכת ב- 18 ביוני 1939 וקדושה ב- 24 ביוני 1951 . מורשתה התבטאה במילותיה האחרונות לנזירות : "אהבו זו את ז...
אל הספר