222 | הנזירות הקתולית הלטינית בארץ - ישראל / משה מעוז 599 המחלה היתה נפוצה בלבנט ; היא אינה הצרעת המקראית אך מראה בימינו . החולים אשר שכנו בבידוד בעמק קדרון ובסילואן, וכן בחושות עלובות סמוך לשער ציון, זעזע כל אחד, בייחוד את עולי הרגל והמבקרים האירופים . תיאורו של האציל הגרמני פון קפנברינק ( Von Keffenbrink ) בעת ביקורו בירושלים 600 הוא החליט כי יש לשכנם במוסד ב- 1866 משקף זעזוע ממראה מצבם הקשה . נאות והעביר לבישוף סמואל גובאט סכום כסף על מנת להקים בית מחסה ראשון לחולים אלו . ראשוני החולים הועברו ב- 1869 לבית שניצב מול בריכת ממילא והיה הראשון בכל המרחב . היה זה בניין דו-קומתי מוקף חומה, רחוק ומבודד מכל עבר, עובדה שהקלה על קיומו כמוסד לחולים מעין אלו . לימים נבנו מבנים נוספים ובד בבד החלו הפרוטסטנטים הגרמנים בתכנון בית החולים הגדול עזרת ישו לחולי הנסן במתחם טלביה . בנייתו הושלמה 601 לאחר העברת החולים מהמעון הראשון לבית החולים הקבועב- 1887 . בטלביה נותר האתר ריק באופן זמני . הבניין תפקד כפנסיון ויליאמז וב- 1904 הגיעו למקום נזירים לזריסטים צרפתים והפכוהו לבית אבות, הראשון והיחיד 602 במקום ...
אל הספר