400 | נהירין לנו שבילין דהודו / שמעון לב גנדהי נרצח על ידי קנאי הינדי בשם נֵתְ'ראם גוֹדְסֵה ב - 30 בינואר 1948 והעולם הוכה בתדהמה . בארץ פורסמו ידיעות על כך בעמודי החדשות הראשיים, אך העיתונות העברית היתה עסוקה בעיקר באירועים האלימים בארץ של ימי טרום הקמת המדינה . למחרת ההתנקשות, ברכה חבס, שהיתה כנראה האחרונה ביחד עם חבריה מהיישוב העברי לפגוש את גנדהי ב - 1947 בוועידת עמי אסיה, פרסמה בעיתון "דבר" את רשמיה מפגישתה . במאמר הספד זה ציינה את תחושת הזרות כלפי גנדהי והזכירה שהשאלה היחידה שגנדהי שאל בעת פגישתם היתה דווקא על הטרור היהודי בארץ ישראל . מבחינתה, היתה זו "שאלה הנועלת כל שערים" : "והוא דווקא הוא . בשחר האחרון של עצמאות אשר אליה הוביל את עמו בכוח תורת אי האלימות — נפל כך, בידי אדם, על במת תפילתו . נפתולי הגורל, חידת 923 גם אליעזר שטיינמן כתב מאמר הספד ותאר את גנדהי "ככהן ולוי ההסטוריה" . באדם דגול אחד", ועמד על כך ש"אם נהיה ישרים עם עצמנו נאמר שאין מוחנו תופס אותו . הוא עובר את גבולות השגתנו" . שטיינמן גם כתב "שחובה להגיד את האמת גם אחרי מטתו" ולכן : "אין אנו רואים בדרכו העל - אנושית...
אל הספר