חלק שלישי : בין הודו לציון — המפגש הפוליטי | 397 שעסקו בעיניני השעה התייחסו אל גנדהי ואל הנעשה בהודו מכל גווני הקשת הפוליטית . כך, לדוגמה, מנהיג התנועה הרוויזיוניסטית, אב"א אחימאיר, שוודאי לא היה אמון על דרכו הפציפיסטית של גנדהי, שאותו כינה "המנהיג לגויים" "והראשון לייסורים", נדרש להתייחס אליו . בתחילה הצביע על הדמיון בין שתי התרבויות : "הזקנה המופלגת החופפת על שתי האומות הללו ; שנית — שלטון הספר ; 918 בהמשך עמד שלישית — "הקאריירה" הפוליטית האומללה של שתי האומות" . אחימאיר על השוני במצבן הפוליטי . לפי אחימאיר, העם היהודי גלה מארצו ואילו העם ההודי הוא בגולה עתה בתוך ארצו : "זה כאלפיים וחמש מאות שנה - נמשכת הגולה של עם הודו בארצו" . מכך הסיק שהגולה היא לא בהכרח איבוד המולדת כפי שאירע לעם היהודי, אלא גם אובדן השלטון המדיני אפילו אם העם נשאר בארצו . ההודים, לדעתו, נמצאים רק בשלב "חיבת ציון" שלהם, לעומת זאת בתנועה הציונית : "הייצר המדיני היהודי פועם בחזקה [ . . . ] והתגלתה בדורות האחרונים חוש של מדיניות ו'רצון לשלטון', בדמותם של הרצל, נורדאו ואף ויצמן" . לפיכך, דווקא היהודים הם פחות גלותיים...
אל הספר