376 | נהירין לנו שבילין דהודו / שמעון לב בצער שהעלה דמעה בעיני [ . . . ] צר לי חנה, לחשתי לה : צר לי על כל היושבים לפנינו ( אנחנו ישבנו בשורת הכיסאות השלישית ) שהם נדונים למוות [ . . . ] בשתי השורות הראשונות ישבו ראשי הקהילה [ . . . ] ( אין אף אחד בחיים . נהרגו ) — אכן, ענתה חנה קצרות : את אלה אשר מאחורינו ( הילדים ) אין אנו רואים [ . . . ] ולחצה 867 את ידי . בצרור כתבים לא ידוע שהתגלה בוורשה ב - 1988 נמצא קטע בשם "שני חלומות מוזרים שחלמתי" שקורצ'ק כתב באפריל 1942 ובאחד מהם תיאר דו שיח דמיוני המתרחש בחלומו עם המשורר ההודי ועוסק במחזה "הדואר" : שכבתי קצת וחזרתי ונרדמתי — והנה שוב אני נוסע [ . . . ] אני נמצא בארץ רחוקה מאוד שאינה דומה לאף אחת מן הארצות שהכרתי . אני נמצא על דרך רחבה [ . . . ] אנשים לבושים בצורה מוזרה הולכים ונוסעים בעגלות רתומות לשני סוסים ורוכבים על פילים . כן, על פילים . אני שואל : - מהי הארץ הזאת ? - הודו, כן ארץ פראית מאוד, ארץ חמה, עתיקה וישנה . יש כאלו שאומרים שזו ארץ פראית [ . . . ] והנה מתקרב אלי ישיש המקרין הדרת כבוד, בעל זקן ארוך ולבן, עיניים טובות ומצח מביע חכמ...
אל הספר