374 | נהירין לנו שבילין דהודו / שמעון לב חיפשו את הגשר בין הקטבים — וראו בערכים הומניסטיים אוניברסליים את המפתח לכך . בובר ראה ביהודים כמי שמביאים את הקדמה למזרח, כפי שטאגור ראה בהודים כמי שמביאים את הרוחניות אל המערב . בשנת 1926 נפגשו השניים לשיחה בביתו של וינטרניץ בפראג . הם שוחחו על תפקידם של היהודים וההודים 862 שיחה שבובר פרסם בספר כמה שנים אחר כך . כמגשרים בין מזרח ומערב, טאגור העריך את היהודים בשל הערצת הרוח והאוניברסליות שלהם, אך נראה שהבין שהאוריינטציה של התנועה הציונית היא בסופו של דבר מערבית . על כן הביע חשש לגורלו הרוחני של העם היהודי ולאותן סגולות יקרות לאחר שישוב לאדמתו : "הרי לאחר שיגיע לעמידה ברשות עצמו יבוא כעם להסתגל ללאומיות קטנת מוחין ולפאנטכניזם נטול נשמה של העמים המערביים, כדי שיוכל להתקיים 863 בארץ זו, שהיא נקודה גיאופוליטית קשה מאוד" . בובר השיב שסכנה זו קיימת, אך אין דרך לחמוק ממנה . הוא השתמש בדימוי סיזיפי של אדם הנושא על גבו סמל כבד במעלה ההר — הסמל אוחז באדם כפי שהאדם אוחז בסמל . אדם אינו יכול להשליך את מעמסת תרבותו האנושית . יש לרכז את הכוחות ולפעול ברוח ההת...
אל הספר