310 | נהירין לנו שבילין דהודו / שמעון לב גאנדי, היינו סבורים שהם לקוחים מאחד התזכירים של הערבים הקיצוניים או 699 במאמר נוסף שפורסם באמצע מלחמת העולם השנייה נקט של הרדיו הגרמני" . בקו חריף וביקורתי ביותר המייצג את השינוי לרעה שחל ביחסו של היישוב כלפי גנדהי . כהן ביקר את אלו אשר "נמנו וגמרו משום מה, ששם בהודו, יושב אחד קדוש, צדיקו של עולם, וממנו תצא תורה לאנושות" וראה בו מדינאי ערמומי ומנהיג לאומי קיצוני המהווה סכנה לעולם : "הוא [ גנדהי ] מתערב, מוותר על חשבון אחרים, נלחם לשלטון, גורם למהומות, קורא למרי, עושה פשרות ומערים על בעלי דברו [ . . . ] שנת 1942 השירה את הקליפות האחרונות, שרודפי רומנטיקה 700 אירופאים עיטפו בהן את דמותו של גאנדי" . בעוד כהן ייצג את העמדה המרכזית הציונית, הרי שלמאמרו של גנדהי הגיבו כמה אישים, כמו יהודה מאגנס, מרטין בובר וחיים גרינברג, עורך ה"ג'ואיש פרונטיר" בארצות הברית . שלושתם ראו בגנדהי דמות מופת התואמת את דרכם המתונה כפי שהתבטאה בפעילותם של בובר ומאגנס ב"ברית שלום" . גם הם לא יכלו הפעם להסכים עמו . כגודל הערצתם כך גודל אכזבתם מהמהטמה שהכזיב בשעתם הקשה של היהודי...
אל הספר