130 | נהירין לנו שבילין דהודו / שמעון לב ולנהוג כפי שנוהגים היהודים והבורים . היהודים, כפי שכתב גנדהי, אוהבים את 285 היידיש וסבורים שרק על ידי טיפוח השפה יוכלו לשמור על אחדותם . גנדהי נתקל בטענה דומה כשביקר באנגליה על מנת לפעול למען זכויות ההודים בדרום אפריקה ב - 1906 . היה זה הפקיד מהשירות האנגלי בהודו, לֶפֶּל גריפין, שנענה לבקשתו של גנדהי להציג את חברי המשלחת בפני מזכיר משרד המושבות, הלורד אֵלגין . בנאום הפתיחה טען גריפין שהמתנגדים העיקריים להגירתם של ההודים הם דווקא הסוחרים היהודים, המנסים להגביל את התחרות הכלכלית ולגרוף את הרווחים לעצמם . עוד טען, בניסיונו למצוא שעיר לעזאזל ולהימנע מלהאשים את הממשלה ישירות, שמי שמסית נגד ההודים ומדרבן את יישומו של החוק הם "היהודים מרוסיה, והיהודים מגרמניה, ועל ידי כל קבוצה 286 של זרים שהם פסולת השופכין הבין לאומית של אירופה" . גנדהי מעולם לא האשים את היהודים שאינם תומכים במאבק ההודי, משום שהבין לאשורו את המצב הכללי בדרום אפריקה ואת הנזק הפוליטי שיכול להיגרם לשתי הקבוצות אם יזוהו זו עם זו . כפי שהזכרנו, יחסו של גנדהי לדיכוי ולאפליה נגד השחורים בדרום...
אל הספר