76 | נהירין לנו שבילין דהודו / שמעון לב בובר דן בהרחבה בהקדמה זו בשאלת יכולתה של השפה לתאר את החוויה האקסטטית וכן בשאלת מהותה של החוויה שהמיסטיקן עובר . הסוגיה המרכזית שהעסיקה אותו היא מה תוקפה של אותה חוויית אחדות / התאחדות שמרגיש המיסטיקן עם העולם או עם אלוהים ברגע ההתגלות המיסטית ? האם זו רק חוויה סובייקטיבית או תחושה ממשית של אחדות המתקיימת ברוחו של המיסטיקן ? אכן שאלת האחדות אצל בובר היא המוטיבציה המרכזית לחיבור האנתולוגיה . בובר מדגיש שמהותה של החוויה האקסטטית היא איחוד מלא בין האדם לעולם . בזמן החוויה המיסטית האדם נפרד מריבוי עולם התופעות של המציאות והעצמי והעולם מתאחדים : אך ישנה חוויה הצומחת בנפש מתוך הנפש עצמה, ללא מגע וללא מגבלה, ביחידה עירומה [ . . . ] הנפש הניצבת בה עומדת בתוך עצמה, היא הבעלים של עצמה כיחידה אחת, כבר לא עקב כניעה עצמית מוחלטת למשהו בעולם [ . . . ] אלא מפני שהיא השקיעה את כל כולה בעצמה [ . . . ] רק בעולם הפרימיטיבי של הודו ה"אני" מוצהר כאחד עם הכל ועם האחד . האחדות שחווה האקסטטי אינה אחדות יחסית, שכן אין לאדם האקסטטי אחרים מחוץ לעצמו עימם יש לו קשר : זוהי א...
אל הספר