26 | נהירין לנו שבילין דהודו / שמעון לב לאחר שבנימין מטודלה מתאר את החום הכבד, את המונסונים, ואת עושר התבלינים והבשמים, הוא ממשיך ומכנה את ההודים והיהודים תושבי המקום "שחורים", אבל יחסו אליהם הוא חיובי : "וכל בעלי הארץ ההיא שחורים והיהודים כמו כן שחורי' והם יהודים טובים בעלי מצוות . ובינהם תורת משה ונביאים ודבר 27 מועט מתלמוד והלכה" . הדוגמה השנייה נמצאת בספרו של ר' יהודה הלוי הכוזרי , שחובר בתחילת המאה השתים עשרה . הלוי מתאר את החכם היהודי המנסה להוכיח למלך הכוזרים את עליונותה ההיסטורית - הדתית של היהדות על הדתות האחרות, וטוען כי הרציפות ההיסטורית הנשמרת לאורך דורות מבריאת העולם ומתן תורה מהווה הוכחה לעליונותה של היהדות . רק שתי תרבויות, לדעתו, יכולות 28 היחס להתחרות ביהדות בזיכרון ההיסטורי המפורט, זו של הודו וזו של יוון . החיובי של הלוי להודו מורגש בתחילת החיבור כאשר "החבר" מביא כדוגמה את מלך הודו כמטפורה לחכמה האלוהית ולריחוקה מהשגתם של בני אדם, שלמרות זאת יכולים להאמין באל ולקבל את קיומו הממשי . אילו אמרו לך כי מלך הדו איש חסד הוא ועליך להעריצו ולהגדיל שמו ולספר מעשי חסדו — וכל זה ...
אל הספר