שירת ארז ביטון: בין הפוליטי לאסתטי

342 אלחי סלומון וחבר, 2004 : 200 ) ומונעת שיח פואטי על הטראומה של העולה המזרחי, אשר נאלץ להתאים עצמו לגבולות השיח הדכאני אם חפץ הוא להשמיע קול בשדה השירה ( 13 : 2012 Hever, ) . פרנץ פנון בספר "עור שחור מסכות לבנות" ( 2004 ) מסביר כי דיבור בשפה כלשהי משמעותו "לקבל על עצמך תרבות מסוימת, לשאת מטען של ציוויליזציה" ( שם, 14 ) . 2 בעלות על השפה נלווית לבעלות על העולם המתואר והמשתמע משפה זו : "כל עם שעבר קולוניזציה – היינו כל עם שהתפתח בקרבו תסביך נחיתות בעקבות סתימת הגולל על תרבות המקום והמקור שלו – ניצב פנים אל פנים מול שפת האומה המתרבתת . ככל שיתכחש לשחורות שלו – יהיה לבן יותר" ( שם, 15 ) . עבור פנון כל ניב הוא צורת חשיבה ( שם, 20 ) . המהגר המזרחי, ה"שחור" הישראלי, ניצב אם כן בפני הדילמה באיזו שפה לבחור, ולכל בחירה יש מחיר – כניעה לדיכוי ואובדן הזהות מול שמירה על זהות והדרה . פנון עצמו קרא לשקם את הזיכרון ההיסטורי הלאומי שנפגע בשל הקולוניאליזם גם במחיר גבוה ( ר' אופנהיימר 2012 : 44 ) . במאמר משנת 1980 על שירת זך תקף ויזלטיר את חוסר נקיטת העמדה המוסרית בשירת 'דור המדינה' . חבר סבור כי קריאת...  אל הספר