120 יונית נעמן אותי אלה היודעות משחר קיומן את נוקשותה של תקרה כזו, אלה המתעקשות להתדפק שוב ושוב, משוכנעות שהפעם יצליחו להבקיע פתח, אלה ההולכות לאיבוד במבוך המראות הגניאולוגיות, מחפשות לשווא את מראה דמותן או את צליל קולן של האמהות שלהן . יותר מכל מעוניינת אני בחשיפת מנגנוני האילוף, כפי שהם משתקפים במסלול חייה של המאולפת, זו שנשארת מדעת במקום שהועד לה . חמש התמונות שאביא בפניכן הן אמיתות שקפאו בזמן, גלדים שנשרו מפצע, פיסות חיים שמגלות ומכסות ומגלות . בהיותנו זרים גמורים, ודאי תוכלו לטעון שאלה בדותות גמורות, תוכלו לנופף בתגובה בסיפורים יחידניים המתארים מציאויות הפוכות לגמרי . תוכלו לשטום או לאהוב את העלילות והדמויות, תוכלו להזדהות או להתבדל או למצוא את עצמכן באחת מאינסוף הנקודות שעל הרצף שבין רגש עז לאדישות גמורה . ניסיון חיי וניסיונן של רבות מדי אחרות מלמד כי פיסות החיים הללו הן מעשה תצרף של המגולה והמכוסה החברתי – ככל שנדבר בהן, ככל שנשתהה על השגור, נוכל לפרום מתוכו את מתווה האילוף הנסתר מעין, את ההגיונות של הגשת האוזן למרצע . תמ ו נ ה ר אשו נ ה : ש ו ק מ ח נ ה יהו ד ה , ד צ מ ב ר 3 01 ...
אל הספר