78 מוריה רחמני שמסמנה הוא ויזלטיר . אבקש לבחון את ה"ערך הספרותי" הזה, אבקש לגלות, לנסות לנסח ולפרוש בפעולת המכתב, כפעולה במציאות אך גם כפעולה של הזיה, את מבני השסע שבשירתה, שבמציאות ה"מעוניינת לא מעוניינת" ( כשם ספר שיריה השני ) . אעשה זאת תוך התייחסות נרחבת גם לשירה "לקראת שיר" אותו היא מגדירה במכתבה כשיר יסודי, שיר אותו היא מבקשת מויזלטיר שיקרא . אדגיש, לא יחסי בן שמחון עם ויזלטיר הם המרכז, אלא השסע הכואב בשירתה של בן-שמחון, שסע שמתגלה לפנינו דרך הפונקציה שמהווה דמותו של ויזלטיר בנפשה . לא אבחן את המציאות של ויזלטיר, ולא אבחן את ההזיה עליו ( כמו ההזיה על דילן ) אלא את השסע שנוצר במפגש בין ההזיה למציאות . יש שמגדירים את ההזיה ואת השפה הפסיכוטית עצמה כשסע, אך אבקש כאן לטעון כי השסע איננו בהזיה עצמה, אלא במפגש שלה עם המציאות . בן שמחון סבלה רוב שנותיה מגלים של התקפים פסיכוטיים והזיות, בחלקם הייתה מאושפזת . ההזיה למעשה נובעת מחוסר יכולת לתת משמעות להוויה, כתוצר של סתירה בין החוויה של העצמי ובין הכפייה המתמדת של משמעות על ידי מה שנתפס כסמכות האימהית המגדלת, הטוענת לכך שהיא היא המחזיקה באמ...
אל הספר