"עד כמה קשור הערביאי לאדמתו" "אחוזת דג'אני" וגבולות השיח הציוני

48 יוחאי אופנהיימר הנה אדם של יצחק לאור ( 2004 ) , יונים בטרפלגר של סמי מיכאל ( 2005 ) , יסמין של אלי עמיר ( 2005 ) , הבזקים של מיכל גוברין ( 2007 ) ואחרים, מבקשים להציע ייצוג שונה לפלסטינים אשר אמנם מכיר בחשיבותה של חוויית הפליטות לגביהם, אך נדמה שגם המחויבות להתייחסות אל הנכבה אינה עוברת במרבית המקרים את גבול העניין הפוליטי המופשט . העיסוק בה נותר סכמטי, ולא הופך אותה לבעלת נוכחות חווייתית משמעותית . סופרים יהודים נמנעים בדרך כלל לספר על הגירוש והפליטוּת, 1 משום שכתיבתם מעוגנת בנרטיב ישראלי שלא מעוניין להכיר בחוויית הגירוש והפליטות הפלסטינית, כלומר בייצוגה מנקודת מבט פלסטינית . הבידיון הספרותי הקנוני, הנענה לתביעה לחזור אל ההקשר ההיסטורי, נוהג בעת ובעונה אחת גם להצניעו, במהלך דיאלקטי שבו נוצרת לא רק עמדה "חתרנית" אלא גם עמדת הכלה ביחס לכל מה שחורג מהאידיאולוגיה ההגמונית . 2 בכפוף למערכת יחסים זו – השינוי ביחסים בין בידיון והיסטוריה מאז הסכמי אוסלו יוצר את המישור הגלוי של הטקסט, את האמירות המפורשות של המספרים, את עמדת הדמויות המרכזיות ואת השתלשלות הממד העלילתי . אולם במישור הסמוי של מ...  אל הספר