106 חביבה פדיה ומרה, והיה רץ מכח רוב הצער בראשו כנגד בית אחד אשר שם, והכה ראשו בכותלי הבית, ונתעלף מרוב צער, ונפל לארץ . ואז ראה שהשכינה לקחה ראשו בין ברכיה, וקנחה את דמעות עיניו ואמרה לו, אברהם בני התנחם ‘יש תקוה לאחריתך ושבו בנים לגבולם' [ ירמיהו לא, טז ] , ואחר זה שב אל דעתו כבראשונה, וחזר לצפת תוב"ב . לפתגם “שערי דמעה לא ננעלו" ( ברכות, לב ע"ב ) חיים עשירים בספרות הקבלה והוא עמד גם ביסוד הוראות זירוז לחזנים להבכות את קהלם . ר' ישראל סרוק, שמחשבתו היתה ציורית במיוחד, מצא לנכון לפתוח את המטאפורה של “שערי דמעה” ולתאר בצורה פיגוראטיבית 133 את אופיים של שערים אלה כשערי היכלות שהם בו בזמן אותיות : . . . בעל תשובה הוא ובכה על עוונותיו אז פותחין לו שערי דמעות שהוא הרווח שיש מן הגג של ה› לקו שאינו מחובר שנעשה מהצל ואותו שער נקרא שערי דמעה וכשנכנס בזה השער אז רחמיאל לוקח אותה [ = את הנשמה, ח"פ ] ופותח לה חלון מכון הר ציון שהוא עמוד החליל ואז זהריאל לוקח אותה ומנחם אתה ופותח לה חלון וזורח לה כמו שמש צדקה ומרפא פי' כשעולה הנשמה הזאת להיכל עצם השמים שם יש ב' פתחים א' שהוא מרפא צער שעבר עליה בין...
אל הספר