פרק 5 : "בין כרמים ושדות עומד מגדל" | 219 הוא מוטיב חוזר באיוריו לשירי ילדים . גוטמן אינו מאייר תפנים מסורתי ואינו מסתפק בהצצה אקראית או חלקית דרך חלון, הוא 'מסיר' את אחד הקירות או מציג אותו כשקוף וחדיר למבט . טכניקה זו משמשת אותו להמחשת האינטימיות המשתמעת מהמושג בית, אך בה בעת גם לשלילתה, וכל זאת כדי לומר שהחיים בדומסטה נתונים למבט רואה כול, מפקח, ממשטר ומסדיר . לאה גולדברג הקדישה את שיר הערש המסקרן והחתרני הזה לילדי קיבוץ אפיקים, שהיו ילדי החינוך המשותף . השיר פורסם בינואר ,1933 בעמוד השער של השבועון דבר לילדים — עיתון הילדים שהזיקה שלו הייתה כזכור פועלית-התיישבותית מוצהרת . המשוררת תיארה בו את שיבתו של טלה אובד לחיק אימו לקראת שעת השינה . כך נכתב בבתים השני והשלישי : "אל הבקעה מן הגלעד / טלה שחור ורך ירד, / כבשה פועה, בוכה בדיר - / זה בנה הקט אשר אבד . / / ישוב טלה אל חיק האם, / ישכב בדיר וירדם / והכבשה תישוק אותו - / והיא תקרא אותו בשם" . הסיטואציה המתוארת אינה מטפורה בלבד ליחסי אם וילדהּ, אלא היא גם מאיירת במילים ובדימוי את הדגם המשפחתי שהקיבוץ התנער ממנו . אף שגולדברג הייתה דוברת...
אל הספר