פרק 5 : "בין כרמים ושדות עומד מגדל" | 207 הדחופה שכונסה כדי להחליט אם לקבל את ההצעה להשתתף בהקמת תחנת הכוח בנהריים . החבר נימק את התנגדותו בכך שהפרויקט יוביל את הקבוצה להתיישבות בבתי קבע, וזו תהיה "כניעה לתאוות הביתיוּת הבורגנית" . "אני לא באתי לפה בשביל בית", הצהיר, "היה לי בית . אני באתי לפה בשביל לעשות היסטוריה" . חברים רבים הסכימו עימו ו"החזיקו בדעה שהתיישבות תהיה בגידה במשימה התנועתית הפיונירית" ( שם : 63 ) . ברוח דומה מציג גם משה שמיר בספרו הוא הלך בשדות ( 1947 ) את שאיפתה של ניצולת השואה מיקה, חברתו של אורי, גיבור הספר, לפרטיות ולמגורים ב'חדר' בקיבוץ במקום באוהל . רצונה נתפס 2 כמשקף את חוסר יכולתה לוותר על מרכיב של חייה הגלותיים הקודמים . השיח הציוני הדומיננטי באותן שנים, שהיה למעשה שיח הציונות הסוציאליסטית של ההתיישבות העובדת, הציב את הבורגנות ואת ערכיה בשורה אחת עם ה'לאווים' המרכזיים שלו, קרי יחד עם שלילת הגלות ושלילת המזרח . הבורגנות על דפוסי הפעולה התרבותיים שלה הודרה לחלוטין מהדיון בעיצובה ובייצורה של התרבות העברית, זאת על אף שהשיח הציוני, שהיא הייתה חלק ממנו, אימץ את ערכיה...
אל הספר